ביקורי בית-מאיה והדר השינשיניות מראיינות את חברי הקהילה-אדם ומישי

קהילת לוטן היקרה.
לפני חודש וחצי, הגענו לקיבוץ להתחיל את שנת השירות שלנו – קומונה 2016-2017. במסגרת ההתנדבויות שבחרנו לקחת בהן חלק אחרי שעות העבודה, עלה רעיון של כתיבת עיתון לכלל הקיבוץ שיפורסם מידי שבוע. עד שתהיה לנו היכולת לפרסם עיתון במלואו ,בתור התחלה, החלטנו לפתוח בסדרת ראיונות עם אנשים בקיבוץ במטרה להכיר יותר את מי שחי פה.
אחד הדברים המרכזיים בקיבוץ הזה (כפי שאנחנו מרגישים), הוא שאנשים הגיעו לכאן ממקומות כל כך מגוונים ולכל אחד מהם יש סיפור מעניין לספר. אנחנו מניחים שלא את כל הסיפורים כולם יודעים. אז חשבנו לחקור בעצמנו את הסיפורים המרתקים שהמקום הזה טומן בחובו ולשתף את כולכם עם ראיונות של אנשים שונים שחיים כאן, בין אם זה לחודש או לכל החיים. אז – אנחנו שמחים לפתוח במסורת חדשה ומקווים מאוד לעמוד בה, להגיע לכמה שיותר סיפורים וכמובן שתהיה מעניינת!
הראשונים להיות המרואיינים שלנו הם מישי ואדם. שניהם היו פה בעבר (מישי בתור שנ"צית ויחד בתור מתנדבים אקולוגים) ולאחר שעלו לישראל, עברו לגור בלוטן יחד עם בנם קאי, הם כבר כאן חמישה חודשים.
—
אנחנו פוגשות את אדם, מישי וקאי באקוכיף. יום שלישי, חמש וחצי אחרי הצהריים. אדם משקה את הצמחים, קאי משחק במכונית הצהובה ומישי מביטה בו בעין משגיחה. ואנחנו, יושבים מתחת לעצי המרולות ונהנות מהרוח שכבר לא כל כך חמה. אנו מתחילים בשיחתנו כשכל אחד מהם מספר על עצמו:
אדם: נולדתי בקמברה אוסטרליה, יש לי אחות שקטנה ממני בשלוש שנים ומשפחתי עברה למלבורן שהייתי בן 15 . לא אהבתי להיות שם, וחזרתי לקמברה בגיל 17 להיות עם חבריי ומאז טיילתי.
מישי: אני האחות הכי קטנה מבין ארבעה אחים. נולדתי בסידני באוסטרליה ואבא שלי היה רב של בית כנסת רפורמי. עברתי לאנגליה שהייתי בת 16 כי אבא שלי קיבל עבודה בבית כנסת במנצ'סטר, למדתי שם בתיכון וגם המשכתי ללמוד באוניברסיטה בלונדון.
איזה מקצוע הכי אהבתם ואיזה מן תלמידים הייתם:
מישי: השיעורים הכי אהובים עליי היו אומנות ודרמה, כל השאר פחות בשבילי, במקצועות שאהבתי הייתי טובה, במקצועות שלא אהבתי קצת פחות.
אדם:  המקצועות האהובים עליי היו מוזיקה, אומנות, אנגלית, היסטוריה ומתמטיקה.
הייתי בין התלמידים הכי טובים בבית ספר עד שהגעתי לתיכון.
בגיל 13 הלכתי לתיכון בשכונת עוני מאוד אלימה, שנאתי את זה, ובגיל 16 החלטתי לעזוב, ניסיתי לחזור מספר פעמים ולסיים, אך נכשלתי שוב ושוב ולא סיימתי את הלימודים מעולם.
כך מצאתי את עצמי מצטרף ללהקה. הייתי בלהקה די מוצלחת ארבע שנים, ואז הבנתי שאני רוצה ללמוד אז פרשתי והלכתי לאוניברסיטה, שם דווקא נהנתי ללמוד, למדתי כתיבה מקצועית ואומנות בקנדה וסיימתי את הלימודים בהצטיינות, הייתי בין ה15% הטובים באוניברסיטה וקיבלתי אות הוקרה עולמי.
במהלך חיי היו לי רק שני מורים שאמרו לי את האמת בזמן שלמדתי, שהתוצאה הלימודית היא לא סוף החיים שלך ושום דבר לא יכול לעצור אותך מלעשות דברים. אני מרוצה מהשגיי. הגעתי לאוניברסיטה, הפכתי למורה כדי להפוך את הלימודים למקום טוב יותר עבור התלמיודים (כי שנאתי את הלימודים) אהבתי ללמודי באונבירסיטה וגם היה לי מדהים להיות חלק מלהקה. לא יכולתי להרגיש מרוצה מלנסות משהו כל כך הרבה כשהוא לא מתאים לי.
מה אתם יודעים ואוהבים לעשות?
אדם: לשיר. לשיר עם כל הריאות. אני אוהב לשיר. לבנות דברים מבוץ, ללמד אנשים דברים חדשים, לשתף אותם במה שאני יודע, לגדל ירקות ופירות, להכיר אנשים חדשים, לבלות עם המשפחה המדהימה שלי, לקפוץ ממטוסים
מישי: אני אוהבת אומנות, צביעה ואיור, להיות יצירתית ליצור דברים, אני אוהבת את החברה האלה (מצביעה על אדם וקאי)
איך הכרתם?
לפני שמונה שנים, האמת שזה סיפור די משעמם.. עבדנו שנינו בתור אנשי מכירות בטלפון של יין לחברות גדולות באוסטרליה. אדם בדיוק עשה את הסטאז' שלו בתור מורה, אז הוא עבד חצי משרה ואני החלפתי אותו בזמן שהוא למד. וזהו התחברנו נורא מהר וזהו משם זה התגלל.
מה אתם אוהבים בלוטן?
מישי: הייתי בשנת נצ"ר בשנת 2001, הייתי בת 18, זאת היתה הפעם הראשונה שהגעתי לכאן, היה פה שונה מאוד, הקהילה הייתה די אחרת, היום היא הרבה יותר בנויה וחזקה. ביקרתי כמה פעמים במהלך השנים. לפני שש שנים לפני החתונה שלנו, רציתי להביא את אדם לראות את ישראל ואם הוא אוהב את המקום הזה – זה יהיה כמו אישור לקשר שלנו. היינו מתנדבים אקולוגים במשך חמישה חודשים ואז בשש שנים האחרונות ניסינו לחיות בקהילות שונות באוסטרליה וטיילנו קצת באירופה, ניגנו המון ברחוב ואז החלטנו לעשות עלייה. לא כל כך ידענו אם לנסות מקום אחר בארץ וגילינו שכאן בלוטן נמצא כל מה שאנחנו רוצים בקהילה. גדלתי בחינוך רפורמי ולכן מהבחינה הזאת לוטן היה טוב עבורנו וגם הדברים האקולוגים שמתרחשים כאן חשובים לשנינו מאוד. ביהל למשל יכולנו למצוא מענה לעניין הרפורמי אבל הוא לא קיבוץ אקולוגי וגם הלב שלי היה בלוטן עם כל העבר שלי איתו וגם אבא שלי היה רב רפורמי והוא הכיר פה גם הרבה אנשים כמו דניאל, אז זה הרגיש קצת כמו משפחה.
איזה חיה הייתם בגלגול הקודם?
אדם: מישי הייתה "מאמא גורילה", אני מרגיש שהייתי ציפור כלשהי
שוקו חם או וויסקי?
אדם: וויסקי
מישי: שוקו חם
עיפרון או עט?
אדם: עט
מישי: עיפרון
קאי: אדום
קולנוע או תיאטרון
מישי: תיאטרון
אדם: קולנוע
אוזניות או רמקולים
מישי: רמקולים
אדם: רמקולים אם אין אף אחד, אני רוצה להיות באוקיינוס של סאונד
מה הייתם עושים עם חמישה מיליון דולר
מישי: התשובה שלי לשאלה הזאת השתנתה מאז שעברתי לכאן, לפני היא הייתה לקנות שטח לבנות בית, בית שיהיה מבוץ. אבל עכשיו הייתי מביאה אותו לקיבוץ אולי, חלק מזה לעזור לקיבוץ והייתי מביאה למשפחה שלי וגם יוצאת לטייל עם כל השאר.
אדם: הייתי בונה לנו בית יפייפה מבוץ בקיבוץ (יש לנו כבר תוכנית שלנו של בית), ואחרי שאסיים עם הבית נצא לטייל כולנו.
חלק בגוף שהייתם רוצים להוסיף/לשנות:
אדם: אני מרוצה מאיך שאני, אבל הייתי רוצה שתהיה לי אנטנה מאחורי האוזן דרכה הייתי יכול להתחבר לאינטרנט
מישי: אני הייתי רוצה אולי עוד כמה ידיים
יום מועדף:
מישי: שבת
אדם: ראשון
שיר שמתנגן בראשכם:
מישי: I want friends by The smith street band, יש שם שורה שעוברת לי בראש: the only thing you cannot buy is time..(" הדבר היחידי שאי אפשר לקנות הוא זמן")
הזמר הוא חבר שלנו, הלהקה שלו נהיתה מפורסמת והוא בא לחתונה שלנו, הוא היה אמור לנגן בחתונה שלנו וזה לא היה מאורגן אבל הוא ניגן ליד המדורה את השיר הזה, אבל אקוסטי
אדם: אני לא יודע וואו, The first step by Asado
למה קראו לכם ככה:
מישי: ההורים שלי קראו לי מיכל ואחותי הייתה מספרת לכולם שהשם שלי יהיה מישי וההורים שלי כבר שמרו את זה אבל רצו שהשם שלי יהיה יהודי לכן שמרו את המיכל
אדם: האדם הראשון! זה אומר בן אנוש, ואני הבן הראשון והשם האמצעי שלי הוא קייל והוא נקרא אחרי נהג מרוצים.
איפה תהיו בעוד שלוש שנים?
פה. בבית.
הדר ומאיה בשם הש"שינים ובליוויו המסור של חוליו